הגיעה
עונת הארטישוקים והמשפחה שמחה ועליזה.כולם אוהבים לאכול אותם,אף אחד לא אוהב
להכין...
האמת,שזה "קצת" עבודת הכנה - אבל שווה כל מאמץ. זה ממש דליקטס.
את
ההדרכה להכנה קיבלתי מאמי ז"ל לפני המון שנים ומאז עברו תחת ידי ים של
ארטישוקים (קרצ'ופי-באיטלקית).
אפילו
הבעל האשכנזי שלי התאהב בהם ועזר לי לא פעם לקלף אותם במיוחד בחגים כשבאו אורחים
ואז
ישבנו יחד וקילפנו איזה 30 - 20 .
זו
אחת הצורות שאפשר להכין אותם.אבל הטעם הכי אהוב משום מה.
במלחמת לבנון הראשונה,החמצתי אותם (היה כבר סוף עונה ויצאתי לשדה לקטוף אותם)
ולאחר מכן
כשהחייל בא הביתה לחופשה, הוא לקח איתו קיטבק מלא צנצנות לחבר'ה בצבא.
ולעבודה !
קונים
(כמובן...) ארטישוקים ורצוי שלא יהיו פתוחים ,כי זה למעשה ניצן של הצמח.
מכינים קערת מים עם חתיכות
לימון עם הקליפה.ומיד כשמסיימים עם קילוף וחיתוך של אחד,זורקים אותו
לקערה
הזו.זה שומר עליהם שלא ישחירו,כי יש להם נטייה להשחיר תוך שניות (אפילו תוך כדי
עבודה).
מכינים כפפות חד פעמיות (כמו במספרות) כי אחרת גם הידיים משחירות פחד וזה לא יורד
כמה ימים.
פעם
כשלא היה כמו היום, הסתובבתי עם ידיים שחורות כמו פועל בניין....
משתמשים בסכין קטנה עם להב קצר (מאד חשוב לנוחיות העבודה) ושתהיה חדה,
העבודה תעשה
יותר בקלות .
אני
בדרך כלל גם שמה עיתון ישן על השיש על מנת לקלוט את כל העלים שלא משתמשים בהם.
הפעם,שמנו מגש פלסטיק ,לאחר הקילוף הכל הולך לפח במרוכז - מה שלא הלך לקערת
המים,כמובן.....
תודתי
נתונה בזאת לבתי היקרה ענת 
שעזרה לי בצילומים (כלומר,צילמה את התהליך...)
והתמונות עם ההסברים :
קוצצים את חלקו העליון של
הגבעול ומקלפים עד למקום שהוא לבן (תמונות 2, 3)
מושכים אלינו את העלים
החיצוניים כאשר הקצה הירוק נשאר בינתיים על הפרי.בערך שתי שורות,לפעמים יותר.
שימו לב בתמונה 7 - מחזיקים את הסכין
כשהיא בניצב מאחורי העלה ומתחילים לחתוך בסיבוב (תמונה 8) כשכל הזמן הסכין
נשארת באותה פוזה.
ממשיכים כך בצורה ספיראלית
עד שמגיעים פחות או יותר לקצוות לעלים הלבנים שבפנים.
ואז -
קוטמים את הקצה בבת אחת.
לאחר
מכן בעזרת הסכין (כמו עם קולפן), מורידים את כל "הירוק" שנשאר על העלים
החיצוניים -
חובה! - הירוק הזה נשאר קשה גם לאחר בישול.
מורידים את השערות שבפנים
עם קצה הסכין (הן ממש לא טעימות...........)
פה
אני חייבת לציין שהמתכון המקורי הרומאי סיים את תפקידו, כלומר :
היו מניחים אותם
שלמים בסיר/מחבת עמוקה
כשהגבעול כלפי מעלה,כך שזה גם יפה להגשה.
אנחנו
חוצים אותם לשנים ושוב לרבע, או עושים מהם פרוסות עבות כדי שהטיגון יתקבל ביותר
חלקים.
אגב,
גם אמי ז"ל עשתה זאת ברבות הימים.
בינתיים שמים קצת שמן (טיפה יותר מחביתה, אלא אם כן אתם שמים המון בחביתה...
) בסיר קר,
אחרת
שאריות המים מתיזות.
אני
הכנתי אותם במחבת חשמלית עמוקה. אפשר בסיר שטוח, או במחבת סולתם .
חייב שיהיה מכסה
טוב כי זה מתבשל אחרי
הטיגון בנוזלים של עצמו ובכך מרכך את הפרי.
בשלב
הזה, מוסיפים רק מלח ופלפל שחור.
הייתרון
בסיר חשמלי שהטרמוסטט לא נותן להם להישרף.אם זה על הכיריים, צריך להשגיח.
הופכים אותם עד שרואים שקיבלו צבע יפה (בערך עשר דקות עד רבע שעה גג),
נועצים מזלג
בפעמים הראשונות
כדי
לראות שהם התרככו נוסף לטיגון.אני כבר מזהה בלי זה, אבל הכל ענין של נסיון.
ואז
מוסיפים שום חובה ! לא שמנו אותו בהתחלה כדי שלא יישרף, או קיי? השום מוסיף
המון טעם.
כך זה נראה מוכן. רצוי
לאכול את זה מיד, אבל אפשר גם לשמור במקרר (אצל מי נשמר...?)
שיהיה
בתיאבון !!!
9 תגובות לרשומה
•
טעיםםםםםםםםםםםםם!!!!
שווה כל רגע של עבודה.
°
הטעם עוד נשאר לך מיום
שישי...?
•
מיום שישי?!
יש לי בפה גם את הטעם של
אלו המוחמצים ממלחמת לבנון הראשונה...
•
זה מה שנקרא - געגועים
לבית אמא
זה לא רק מראות, זה גם
ריחות וטעמים......
°
חתיכת עבודה אבל שווה כל
מאמץ
•
אמת לאמיתה
זה ממש מעדן !
אם הייתי יכולה להעביר גם
ריחות וטעמים באינטרנט - היה שווה.
כדאי לנסות (אם עדיין לא
ניסית),באמת שווה את ההשקעה.
°
ממממ אוהבת מאד
•
נראה טעים!
אבל ימבה עבודה :-/
ואני רואה שהתקדמת ביכולת
הטכנית שלך ברשומות, כל הכבוד!
•
תודה !
באמת ימבה עבודה, אבל גם
טעים מאד.
כמו כל הממולאים
למיניהם.קובה למשל, אבל עושים את זה.
חבל שאני לא גרה קרוב
אליך, הייתי מביאה לך קצת לטעום......
בישול ואפיה זה גם
יצירה.והחלק הכי מהנה זה לראות את הטועמים (הסועדים) נהנים !
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה