בראש השנה לפני 12 שנים,הלכה לעולמה אמי
חנה-פרננדה זכרונה לברכה.
אני רוצה להקדיש לזכרה רשומה זו.
היא התברכה בכישרון אומנותי יוצא דופן.
כל חייה יצרה יש מאין.
בתקופות קשות שלא היו חומרי יצירה,היא
מצאה תמיד איך למחזר דברים.
דברים שהיום ברורים לנו כל כך
בגלל התחממות כדור הארץ והתקשורת.
לבן וסרגה מהם בגדים יפהפיים לתינוק
שעמד להיוולד.
כמובן שגם מסרגות לא היו אז. היא מצאה
במחנה חוטי ברזל,יישרה אותם והשחיזה את הקצוות
על רצפת הבטון של האוהל בו השתכנו.
בגדים אלו שימשו אותה אח"כ כשאני
נולדתי בקיבוץ כך היו לי בגדי נסיכה ממש.
היא שמרה עליהם במשך שנים וכשהייתי
בהריון עם ענת בכורתי,היא הוציאה אותם מהבויידעם
כיבסה והלבינה אותם והם שימשו גם את
נכדיה.בגדים ממש קטנטנים,עד כדי כך שרופאת הילדים
שאלה אותי בביקורי הראשון בטיפת
חלב,איפה השגתי דברים כאלה?!
אני זוכרת בילדותי כשלא היו צעצועים,היא
תפרה לגן שלנו בובות מבגדים ישנים.
היא גם עשתה לנו רכבות מקופסאות סרדינים
ועוד דברים מקסימים.
היינו ילדים מאושרים בקיבוץ,כשבזמנים
ההם בקושי היה אוכל.
מגיל מאד מוקדם,היא לימדה אותי כל מיני
מלאכות יד.
כשהייתי בת שמונה,היא היתה שוב בהריון
וסרגתי בעזרתה לרך שעמד להיוולד
סט של סוודר קטן,כובע ונעליים (שאת
ההוראות,פירסמתי בבלוג זה ובפורום סריגה).
כמובן שגם תפירה היא לימדה אותי וקרוביה
שנשארו ברומא שלחו לנו מכונת תפירה קטנה בשבילי
בנוסף למכונה ששלחו לה.
מאז,התאהבתי בתפירה וזו אחת מהעבודות
שממש התמחיתי בהן (בעזרתה כמובן ובהדרכתה).
כשהייתי בת 15,היא נסעה לביקור אצל
משפחתה ברומא ואני נשארתי במשך חודשיים
עם אח ואבא והייתי להם עקרת בית -
מבשלת.
כמובן
שהיצירה בערה בי,לא יכולתי לחכות עד שתחזור ,לקחתי שאריות בדים ותפרתי
לעצמי
חצאיות,הוספתי שרוולים לשמלה שקיבלתי
בירושה ועוד עבודות. וכל זה מהשיעורים שקיבלתי מאמא.
לא ידעתי לתפעל את מכונת התפירה ועשיתי
גם נזק קטן,שתוקן לבסוף.....
כל העת ההיא,היא המשיכה לרקום מפות בכל סוגי הריקמה,כולל רקמת צלבים
כשהיא יושבת
עם הנייר שעליו מצויירת הדוגמא ,סופרת
חוטים בבד ורוקמת.
עם השנים,היא הזמינה מחו"ל מגזינים
ואנציקלופדיות ולמדה מהכתוב עוד ועוד.
למשל, את עבודת הרישילייה,שזו רקמה מאד
עדינה שאחריה גוזרים חללים,וזה נעשה מעין תחרה.
כאן יש שילוב של
שרוך סרוג עם רקמת רישילייה.
ועוד מפית ששכנה
זמן רב בנבכי הארון
אמא גם סרגה שרוך
רומני ויצרה ממנו מפות ומפיות והכל בחוט דקיק עם מסרגה מס' 0.5
לא היתה פעם
שראינו אותה יושבת ונהנית מול הטלביזיה,תמיד היתה לה עבודה ביד.
זו עבודת טאטינג,שזו
קשירת חוטים עם סלילים (מזכיר קצת את המקרמה)
ואחת גדולה יותר
בקוטר של 70 ס"מ
צילום
נעשה בזווית (מצלמה פשוטה צילום ביתי...
וכאן מקרוב מרכז
המפה
כל הזמן אמא סרגה
שמלות,כובעים,נעלולים,חלוקי בית,כריות ומה לא? לנכדים ולילדים ולשכנים ולכל
מי שרק יכלה. היא גם העבירה חוגים
למלאכת יד במשק.
לסוף ,אני רוצה
להביא צילום של מפה שסרגה לי לפני כעשרים שנה וכמעט לא השתמשתי בה,
המפה סרוגה בשיטת 5 המסרגות (לא
רואים מה סורגים...צריך לסמן שורות ולעבוד עם תרשים גם שיטה שלמדתי ממנה ולא היתה
לי סבלנות לעסוק בזה (אנחנו דור האינסטנט)
עכשיו אני רואה
חור...זה דורש תיקון.מחר אשב לעשות זאת.
קצת יותר קרוב
גודל המפה הוא
1.20 על 0.80 מ'.
ומפית
סרוגה באותה שיטה של 5 מסרגות שנמצאת אצלי בשימוש
בין לבין,אמא
שלחה ידיה בעוד מספר תחומים,כמו למשל, ריקוע על עץ,יצירת תכשיטים ממתכת
וחרוזים,קליעה
בנצרים,טווית צמר -מאוחר יותר היא קנתה פלך (עד אז היא עבדה עם קונוס לליפוף
החוט)
קניית צמר היישר
מהחקלאים,ניקויו סירוקו וצביעתו.לאחר מכן היא סרגה ממנו סוודרים לכל בני המשפחה.
לדעתי, יש עוד
כאלה ששמרו על העבודות האלה.
אמא סרגה כיסויי
מיטה אירופאיים (3X3 מטר,כדי שיכסה עד הרצפה) ושלחה אותם לחו"ל כמתנות.
מפות
מפיות,ווילונות גם בשילוב עם בדים,ועשתה שטיחים ביד כשהיא מלפפת את החוטים על מוט
עגול
וגוזרת לאחר
מכן,כדי שיהיה כמו פרווה (שערות עומדות).
לאחר מכן למדה
אריגה בנול (שגם קנתה אחד כזה ) וארגה איתו,שמיכות ווילונות ועוד מלא דברים.
התמונה נלקחה מויקיפדיה,
הנול של אמי נמסר
במתנה אחרי מותה.
מה שנמצא אצלי זה
קמצוץ מאוקיינוס העבודות שלה וגם לא צילמתי הכל,כי אצטרך בשביל זה למלא כמה
פוסטים.
היא נהגה לחלק
לכולם - משפחה מורחבת,חברים שכנים.
הבעיה היא
התחזוקה של הדברים.
למשל,המפות
בסריגת 5 מסרגות (תחרה),שלמדתי ממנה ועשיתי כמה כאלה קטנים,
דורשים לאחר העבודה
השריה בעמילן פלסטי ומתיחת האובייקט בעזרת סיכות על מנת
לתת לו את הצורה
הרצוייה.
לומר את האמת,לי
אין את הסבלנות הזו.לכן, מעט מהעבודות שכבר נמצאות אצלי, מאופסנות
בארון ולא
בשימוש.רק עכשיו כשנאלצתי לכבס כמה דברים כדי להוציא מהם כתמי יושן ולגהץ לאחר
מכן,
אני מבינה שאולי
כדאי שאפנה לאחר החג לגורמים שיכולים ויודעים לשמר דברים כאלה, כי לדעתי
זה ממש אוצר,
שחבל שיילך לאיבוד.
בנוסף לכל,היא
בישלה ואפתה דברים מאד מיוחדים. היתה לה כרטסת עם מתכונים שאספה מחברות
שבאו מחו"ל
,ממגזינים (אותם אלה שהיו בהם עבודות יד),ומהזיכרון שלה מהבית.
תמיד היה אצלה
איזה מאפה מן המוכן בקופסא מעל המקרר,ריבות גלידות וחמוצים מעשה ידיה
להתפאר.
אמא גם קראה הרבה
מאד ספרים בצרפתית וכמובן באיטלקית
ואפילו ספרי ארכיאולוגיה וכמובן
אנציקלופדיה
לעבודות יד.
אני ממש לא יודעת
איך הספיקו לה 24 שעות ביממה.היא פשוט לא נחה רגע (אופס...בעצם כן נחה
כל יום בין 2-4
היתה שעת קודש אצלה למנוחה,זכר לקיבוץ של הייקים,ששם זו היתה חובת
השלאפשטונדע).
הפעם לא ארחיב את
הדיבור,כי כבר ככה יש המון מלל וגם מה שהבאתי
בכל זאת,זה חלק קטנטן.טיפה באוקיינוס.
אני חושבת שמגיעה
לה סוף סוף ההכרה ה"רשמית".
חבל רק שזה כמו
שנאמר :"אחרי מות, קדושים,אמור",
ושהיא זכתה להכיר
רק נינה אחת מתוך ששה (השביעית עוד שבועיים בערך).
ואני רוצה גם
לשלוח לה תודה שהיא היתה אמא שלי והובילה אותי
בחיים.
יהי זכרה ברוך !
29 תגובות לרשומה•
גאה בך על שבחרת
בדרך הזאת להנציח
את זכרה שלאמך.
מכובד, מקצועי, יצירות קסומות ממש להתקנא בכשרונה המגוון.
•
תודה מיקה
פרץ הגעגועים
עולה בי.אבל אני באמת שמחה שיכולתי לעשות את המעט הזה.
•
יהי זכרה ברוך
התרגשתי מאוד
לקרוא את הרשומה הזו. העבודות מקסימות, ואני בטוחה שהרבה ממנה עבר גם אליך, לא רק
ביצירותיות אלא גם בטוב הלב ובאדם שאת. כבר כתבתי לך בעבר שהמפות האלה הזכירו לי
את סבתא שלי ז"ל, שגם היתה תמיד סורגת, בכל מצב שהיינו אצלה וגם לנו נשאר רק
מעט מהעבודות שלה.
הנצחת את אמך לא
רק ברשומה הזו אלא בכל עבודה שלך את ממשיכה את דרכה, בדרך שלך.
חיבוק!
•
תודה ענקית מיכל
כל תגובה, בבלוג
או בפורום גורמת לעיני לדמוע מחדש.
כתיבת הרשומה
היתה קשה לי, כי נגעתי בעבודות האלה(כביסה,גיהוץ וכו`) להכין אותם לצילומים
והרגשתי אותה
מחדש.
כדאי מאד לשמר
עבודות כאלה, חבל שיתקלקלו (מפית אחת די גדולה לא הצלחתי לצלם בגלל שהיו בה
חורים,לא מעש,ממתיחה וכביסות).
אני מציעה לך
שתקבצו עבודות של סבתא שלך ולפחות תצלמו אותן שתהיה מזכרת.
אלה אוצרות.
•
ריגשת אותי עד
דמעות
אמך הייתה אישה
מדהימה! באמת לא ברור איך היא הספיקה לעשות את כל עבודות האמנות המדהימות וגם לנהל
בית ולגדל משפחה.
העבודות שהעלית
הן נפלאות, ממש אוצרות. הן ראויות להיות במוזיאון. אולי לתנועה הקיבוצית אליה שייך
הקיבוץ בו הייתם יש מוזיאון/בית הנצחה ותהיה לכם אפשרות נוספת להציג עבודות שלה
ולהנציח אותה?
לפני פחות משנה
נפטרה אמי ז"ל, שהייתה ציירת ואישה ברוכת כשרונות. מה שכתבת על אמך ז"ל
הזכיר לי אותה.
•
תודה צביה
אני גם חושבת כל
הזמן, איך היא הספיקה הכל למרות שכל עבודה שלה זה ימים ושבועות.
לפעמיםהיא עסקה
בכמה דברים יחד (אולי כדי לגוון).
כתבתי שאי אפשר
היה לראות אותה בלי עבודה ביד.אז תביני,שהסריגה זה חלק קטן.
עד שלא רואים את
ההספק,לא מבינים כמה זה ענק.
הסביבה הכירה
אותה והוקירה אותה.היא הדריכה המון ילדים שבאו מרחוק לנחם כשהיא נפטרה.הבית היה
סתום מעבודות,שלא לדבר על מה שנתנה.
מצטערת על אמך,
ומקווה מאד שלפחות אתם עושים משהו עם העבודות שלה.
זה ממש חשוב.
שתהיה לך שנה
טובה ומבורכת.
•
כמה אני
מתגעגעת...
עד היום בראש שלי
התמונה , כשנכנסנו אל הבית והיא ישבה בכורסא שלה עם סריגה ביד.
•
גם אני,מתוקה שלי
כשאני קוראת את
דבריך,עיני מתמלאות דמעות.
לא תיארתי לי
שעצם העיסוק ביצירות של סבתא וכתיבה עליה תעורר אצלי התרגשות כזאת.
אבל לשם כך זה
נועד,כמו ימי זיכרון.
טוב עשיתי ששמעתי
בקולך לחכות עם הרשומה לתאריך יום מותה. זו ממש מצבה לזכרה.
•
הדברים היפים
כל הכבוד לך ,שאת
יודעת להעריך ולשמר את העבודות המיוחדות של אמך,
גם לי יש מאות
ציורים שציירתי במשך הרבה מאוד שנים, ועדין ממשיכה לצייר, שארוזים אצלי , מקווה
שגם הם יעריכו את העבודות שאשאיר אחרי !
ביקרתי בבלוג שלך
וראיתי את העבודות היפות והמיוחדות.
•
תודה לאה
לצערי נמצאות
אצלי מעט מאד עבודות שלה.
מה שכן, אצל
המשפחה יש הרבה דברים.כמובן שבגדים לא כל כך נשמרו.
הסוודרים שטוותה
וסרגה לא עמדו במבחן הזמן.צמר זה דבר רגיש.
מה שהייתי מציעה
לך זה לא לשמור את הציורים ארוזים,כי את עלולה להיות מופתעת.
הדברים צריכים
לזוז מדי פעם.לפתוח, לראות שאין כתמים על הבד לאוור וכו`.
למה שלא תתני
לבני משפחתך?
כשתגיעי ל120
יצירותייך תהיינה כבר אצל מי שצריך.
°
אז, התפוח לא נפל
רחוק מהעץ הא...? ?
•
מה שרציתי להוסיף
זה, שנהניתי לראות
עבודות מושלמות
ואומנותיות...אכן, הייתה כשרונית ויהא זכרה ברוך ! !
•
תודה דבורי
מעומק הלב,ידידה
יקרה.
•
כמה היא היתה גאה
לקרוא את הרשומה הז
מזלך שבורכת באם
שכזו וזכית ללמוד ממנה בחייה.
הרשומה מדהימה
ומהווה מצבה מופלאה לאמך.
אשרייך שזכית.
•
תודה גדולה
באמת אני שמחה
שזכיתי.
•
מרגש מאוד
לקרוא את
היצירתיות הזו-שכלל לא מובנת מאליו כמו שקונים חומרים היום
שאפו לאמא ושאפו
לך על התיעוד והמשכת הדרך
•
ותודה לך על
השאפו
אני באמת חושבת
שהיצירתיות הזו לא מובנת מאליה.במיוחד לאור התנאים שהיו אז.
°
יהי זכרה ברוך
°
אמן ואמן ותודה
רבה !
•
תודה על השיתוף
אני בטוחה שאני
אחזור עוד לרשומה. הצלחת בכל זאת להעביר לנו את ההתרגשות ומעט מרוחה של לאימך יהי
זכרה ברוך!
•
תודה גם לך שי
ועינת
ההתרגשות
קיימת ורוחה של אמי תמיד איתי (במיוחד כשאני יוצרת).
בכל פעם שאני
מוצאת ברשת איזה סוג עבודה שעשתה עם איורים והסברים ,
כך שבמקום להזמין
מחו"ל חומר תיעודי היה הכל ישר בבית...
יוצאות מפי
קריאות של :
"אמא, אם היית חיה היום,היית נהנית מכל השפע הזה
!"
פתיחת כל התגובות
•
באמת, מי ימצא ?
אשת חיל-אחת בדורה
סימה
כ.ו07/11/2011 21:40
מדהים מדהים !
יהי זכרה ברוך.
•
קראתי ודמעתי
גדולתה של אשה
כמה סבלנות
כמה אהבה
הדברים שהבאת
מציירים אשה גדולה
•
תודה גדולה
הדברים שהבאתי
ממש קטנים יחסית למה שהיא עשתה.ואני לא סתם מספרת כי זו היתה אמא שלי,זו היתה
המציאות.תוך כתיבה אני דומעת ובוכה מחדש מגעגועים אליה.
כמו שהבת הבכורה
שלי כתבה באחת התגובות למעלה.
ההתעסקות בחומר
ששיך לה מביא אותה אלי מחדש.רק שאי אפשר לגעת בה - היא נמצאת בעולם שכולו טוב.
אני מודה לך שוב
ומעריכה את דבריך.
•
הייתה לך אמא
מוכשרת וחרוצה
יהי זכרה ברוך
נהניתי מהיצירות,
והם עבודת יד!
יש לך כעת הרבה
מזכרות מאמא עליה השלום, תשכון נשמתה עדן.
•
תודה לך תאום יקר
אני כולי נרגשת
מחדש בכל פעם.
אני שמחה שנהנית
מהיצירות ויותר שמחה שהצלחתי להביא את רוח היצירה שלה לכאן
גם אחרי מותה.
שתהיה לך שנה
טובה ומבורכת
דניאלה
•
אמא
נגעת לליבי ,גם
הסיפור ותכנו וגם הדמיון בין חרוצותן של אימותנו.דור שחלף מהעולם.ידע ליצור יש
מאין ולתת לנו הכל ללא השקעה כספית מוחצנת אלא בידים והלב
•
תודה לך אימנאא
כל פעם מחדש אני
מתרגשת כשאני מקבלת עוד תגובות לרשומה הזאת.
כל כך צודקת
בדבריך שהחריצות ,ידע ליצור יש מאין והנתינה מהידיים והלב
היו שווים פי אלף
מאשר לקנות איזה משחק אלקטרוני ולתת לילד ש"ישתוק" קצת ויתן לנו לעסוק
בשלנו.
בימינו קשה
להסביר את התשוקה לעבודות יד.כאשר כל דבר אפשר לקנות במעט כסף ובלי השקעה של שעות
על גבי שעות.
הדור הצעיר הוא
דור האינסטנט.כנראה שהם לא מוצאים משמעות לדבר הנפלא הזה - וחבל מאד.
°
איפה ישנן נשים
כמו האשה הזאת
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה